• ofir amsallem

סנטה קתרינה

סנטה קתרינה, מסעדה ששמעתי עליה רק ביקורות טובות והרצון ללכת אליה היה קיים די הרבה זמן.

סנטה היא מסוג המסעדות שמגישות אוכל טוב, מינימלי ובלי יותר מדי ״מנייארות״ שיאפילו על הטעם של החומר גלם.

למנה ראשונה הזמנו את הברוסקטת סרטנים שהוגשה על בריוש, יחד עם פלפלים צלויים וסחוג. מסוג המנות שנורא קל להתחבר אליהן, גם אם את לא חובבת גדולה של סרטנים. חומרי הגלם מוגשים בהרמוניה כזו המאזנים את טעם הסרטנים ויחד עם כמות החמאה שיש בבריוש הם מצליחים להשתלב לביס מושלם.

מנה ראשונה שניה שהזמנו היא קובניה, טרטר בקר הלקוח מהמטבח הערבי ומשולב עם בורגול ושאר תבלינים. מנה המוגשת על ברוסקטה ומונחת על חרדל. גם הקובנייה תתאים לאלו שלא ״מתים״ על הטעם של בשר נא ועדין רוצים לטעום ולנסות. יחד עם החרדל והתבלינים שמצליחים לגרום לנו לעזוב את המחשבה שאנו אוכלים בקר נא ויוצרים איזון בין חומרי הגלם.

כדי להתחבר לצד הטוניסאי שלי, החלטנו להזמין את הסנדביץ׳ המפורסם של העדה. סנדביץ׳ שמכיל את כל הדברים שאני לא אוהבת אבל בכמויות גדולות שלנפש שלי קשה להתחבר אליה. בסנטה, המנה מוגשת עם טונה כבושה ולא משומרת בניגוד למה שאנו מכירים, יחד עם ממרח דלעת, משוואיה (סלט של ירקות צלויים) וביצה רכה. למרות שניסיתי, התמאצתי, השתדלתי וטעמתי, פחות התחברתי לקונספט של דג בסנדביץ׳ מהסיבה הפשוטה שהסנדביץ׳ המושלם לטעמי הוא שווארמה ולא משהו ליד.

לאחר ״שהתאכזבתי״ מהסנדביץ׳ הטוניסאי, הזמנו את הגירוס טלה, בשר טלה, המוגש על פיתה, צזיקי וסלט להורדת השומניות בפה. למרות האהבה הגדולה שאני רוכשת כלפיי השווארמה, את השווארמה שלי אני מעדיפה לאכול במקום המתמחה בהכנתה ולא במקום כמו הסנטה.

אחרי שאכלנו שתי מנות בשריות ורק מנת ים אחת החלטנו להתרענן ולהזמין את המנת קלמארי. הקלמארי הוכן על הפלנצ׳ה והוגש עם טחינה עמבתית, ירקות ירוקים צלויים ושום קונפי. הקלמארי היה עסיסי ונימוח, הטחינה נתנה חשק של עוד והירקות הוסיפו פריכות.

קינחנו ב״ליל ביירות״ קינוח לבנוני העשוי משכבת סולת, קרם וסירופ מי ורדים. קינוח המזכיר בטעמו מלבי בזכות מי הורדים אך שונה לגמרי במרקמו.

לסיכום, המחירים בסנטה גבוהים מדי לטעמי והמנות לא באמת מצדיקות את אותו המחיר. לסנטה אחזור רק כאשר הם ישנו את התפריט ויורידו את המחירים.