• ofir amsallem

פאט ויני

אז הפעם יצאתי מהמרכז ונסעתי לצפון (חיפה/קריות).

הגעתי לפאט ויני (או ויני השמן) לאחר הסתכלות בתפריט הבנתי למה ויני הוא שמן, סביר להניח שאם הייתי בעלת המסעדה גם אני הייתי שמנה כמו ויני.

ויני מציע אוכל איטלקי בדיוק לפי הספרים והסרטים האמריקאים שצולמו בניו ג׳רזי.

הזמנו לראשונה את הקריספי ארטישוק, ארטישוק מטוגן המגיע עם רוטב קיסרי פרמזן ולימון כמה מושחת ככה טעים.

עוד הזמנו את הסטיקי מוצרלה, לכבוד המוצרלה אני ממליצה להצטייד במספרים לפני אכילת המנה המוצרלה נוזלת נמתחת קריספית ופשוט טובה אליי.

כדי לספק את הפחמימות הזמנו את הפסטה ציידים, מנה של פסטה המגיעה בליווי ציר בקר, אפונה וחתיכות בשר שבושלו זמן ארוך. לטעמי המנה הייתה אנמית באופן יחסי לשאר המנות וציפיתי ליותר טעמים, עומק ותחושה שתצפה לי את הפה בכל טוב.

כדי לספק את החשק השני לפחמימות הזמנו כמו שמתבקש בכל מסעדה איטלקית פיצה. הזמנו את הפיצה פטריות פיצה שאמורה להלל ולשבח את כל מגוון הפטריות שהיו בתפריט ובהסבר של המנה, הפיצה הייתה אנמית והריקוטה שעליה הפטריות הונחו הייתה גרגירית ולא כיפית לחך כמצופה ממנה.

וכדי להשביע את החשק למתוק הזמנו פאדג׳ נוגט בסופו של יום הפאדג׳ לא היה פאדג׳ אלא פונדנט שוקולד רגיל פשוט כמו שמגישים אצל כל זכיין של בית קפה שכונתי, והנוגט היה גאנש שוקולד.

כדי להרגיע את הלחות הזמנו את הגלידה של ויני גלידה, גלידה שאמורה להיות ג׳לאטו לפי הספרים ובסופו של דבר היא הייתה רק גלידה אמריקאית כמו שמגישים במקדונלדס שיחייו.

לסיכום, אם ויני יחליט לפתוח סניף במרכז אין ספק שאגיע אליו ורק אצתייד במספרים וקינוחים מהבית.