• ofir amsallem

קפה נואר

Updated: Jun 14



הרבה סופר על קפה נואר ובעיקר על השניצל שלה. מסוג השניצל שיגרום לכל עקרת בית ממוצעת לתסכול רב ולתחושת כישלון.

לקפה נואר הגעתי לאחר שחפצתי בחלבון מטוגן, שיוגש לצד אלוהים הפחמימות הפשוטות והוא איך לא התפוח אדמה.

כדי להרגיש טוב עם החטא שעמדתי לבצע הזמנו סלט, סלט שוק המורכב מירקות טריים, פריכים שהונחו על משיכת לבאנה עיזים וגבינת פטה. כל מה שאני צריכה על מנת להרגיע את המצפון שלי.

כדי להוסיף מנת חלבונים נוספת, הזמנו את הפיתה דרוזית במילוי בשר טלה. מנה פשוטה ממוצעת, במילוי בשר המזכיר את אולמי ״קאליפסו״ ברמלה, כמו שחברתי דנה אמרה.

ועכשיו הגענו לגולת הכותרת של המסעדה, השניצל!




למען האמת ציפיתי לשניצל שלא יהיה דומה לשום שניצל שאני רגילה להכין או לאכול. קיוויתי לשניצל פריך, עסיס ונימוח שיתן טעם של עוד ויגרום לקלוריות שנצברות אצלי להישכח. השניצל היה שניצל רגיל ובינוני אומנם גדול אבל פה זה נגמר. לצד השניצל הונח לו פירה רגיל, עם גושים וללא שום זכר לחלב, שמנת, חמאה או מלח.

לאחר שהתאכזבנו משתי מנות היה דרוש קינוח שיפצה על כל הארוחה, הזמנו מוס שוקולד עם תותים וקראמבל. אם אמרתי לגבי הטלה שהוא הזכיר את אולם קאליפסו אז הקינוח הזכיר את אולמי ״בונבון״ בירוחם. נדמה כי הקונדיטור/ית לא התקדמן משנות ה-70 וחושבים שלהגיש סורבה תות במולד שושנה זה באופנה לצד דובדבנים מושמרים. הסורבה היה גבישי, המוס היה דחוס ללא שום רצון להמשיך לאכול לאחר הביס הראשון והקראבמל היה חולי מתפורר והאלמנט היחידי שהציל את הקינוח.

לסיכום, ספק שאחזור לקפה נואר פעם נוספת.