• ofir amsallem

Sushi samba London

Updated: Jun 15

סושי סמבה מסוג המסעדות שאני לא מבינה איך הן עדיין קיימות ועוד ברחבי העולם.

לסושי הגעתי כחלק מטיול שלי בלונדון, לאחר שהייתי בתקציב הדוק בגלל כמות המסעדות שתוכננו לאותו טיול.

במבט לאחור, הטעות הכי גדולה שעשיתי הייתה ללכת לסושי סמבה. אומנם עיצוב המסעדה בעיקר ברוח הקריסמס הוא מהממם, השירות טוב אבל פה זה נגמר, כאשר מסעדה מגישה מנות על כלים שבורים וגובה על כל מנה מחיר גבוה, אין לה סיבה להתקיים.

למנה ראשונה הזמנו את השרימפס טמפורה, אפונת וואסבי ושמן כמהין. לכאורה מנה שנשמעת טוב בעיקר לאלו שלא חובבים פירות ים אבל כן רוצים לנסות, יחד עם השמן כמהין המנה ״מוכרת״. השרימפס הזכיר לנו מנה של שרימפס שמכינים באחד הברים השכונתיים, בנוסף השרימפס לא היה נקי ונשאר עם העורק השחור, השמן כמהין כלא היה והאפונת וואסבי הייתה כמו כל אפונה שקונים בקיוסק מחוץ לבית.



למנה ראשונה שניה הזמנו את הקובה באן. שוב פעם סושי סמבה מצליחים לתת שמות מפוצצים לדברים רגילים. באן, קובה ביף, מיונז חזרת, ושאר ירקות. קיימת צפייה מסויימת ברגע שאתה קורא את המילה ״קובה ביף״ בתפריט, הציפייה היא לקבל בשר שמן, עסיסי ולהרגיש שהפרה שמחה בחייה ואני שמחתי במותה. לצערי זה לא היה המקרה במנה זו, הבשר היה יבש, רגיל ונדמה כי טבח המסעדה הוא בעצם טבחית מבוגרת שמוודאת שבבשר לא נשאר חיים. אומנם הלחמניה הייתה עשויה היטב אך פה זה נגמר. הטעמים של הרטבים האפילו על טעם הבשר (במחשבה שניה, אולי זה עדיף).



למנה עיקרית הזמנו את הדג קוד, מגיע בליויי חגיגית תירס של פולטנה קריספ, פולטנה ופופקורן. אומנם כוונת המשורר הייתה מקסימה ואפילו נכונה, אך לצערי בביצוע הוא כשל. הקוד היה יבש, שוחה בשמן במקום לשחות במים כמו שהוא אמור לשחות. ושאר התירס היה רגיל, בנאלי ולא ראינו כיצד הם השתלבו יחד עם הקוד.



לסיכום, בעקבות ״ההצלחה״ שסושי סמבה זכו במנות הראשונות והעיקרית החלטנו לוותר על הקינוח ולקנח בבית עם קסטרד, פחזניות ופטל ממארק אנד ספנסר.